שעני דליה

שעני דליה
1952-2015

(17/09/2015 – 16/10/1952)

הספד

אנוש כחציר ימיו
כציץ השדה כן יציץ
כי רוח עברה בו ואיננו
ולא יכירנו עוד מקומו.
כי לא במותו יקח הכל
לא ירד אחריו כבודו.

דליה, דליה מצרעה, דליה שלנו.
הבת של רותי ומונטי.
דליה, האמא להדס, ארז, רתם.
הסבתא לאיה, נוגה, אביגיל, נדב.
האחות הבכורה לאפרת, אילון, מירב.
והדודה והגיסה לבני משפחותיהם.

דליה, בת רותי ומונטי לבית קוריצקי, מביאים אנחנו אותך, למנוחה, מנוחה אחרונה כאן בהר צרעה. ההר שכבשת אותו ברגליך וחיית בצלו מיום הולדתך. צרעה הבית בו גדלת והתחנכת ובגרת – הילדים, המשפחה, החברים. חיי קהילה חברתיים משותפים.

דליה, נולדת בירושלים בכ"ז בתשרי תשי"ג 16.10.52 – ביום סתיו שמשי בשנת הצנעה שלישית במדינת ישראל.

בעשיריה הראשונה של בנות ובני צרעה.

אביך, מונטי ז"ל, חלוץ ומגשים שהגיע עם גרעין להכשרת אפיקים מדרא"פ, התגייס לצה"ל במחזור הנח"ל הראשון והתיישבו בצרעה. אמך, רותי מימון, חלוצה ומייסדת מהכשרת כפר בלום שעלתה עם הגרעין הראשון ב- 07.12.48 להתיישבות כאן בצרעה.

גדלת והתחנכת בחינוך ובלינה המשותפת עד גיל 11 ובהמשך בלינה הפרטית.

סיימת בי"ס יסודי בצרעה ותיכון ואת התיכון האזורי בקריית ענבים.

נודעת כילדה פיקחית, חכמה וקפדנית במעשייך. הצלחותייך באו לך ללא כל מאמץ מיוחד. לקרוא למדת מאד מהר ואהבת מאד לשמוע ולקרוא ספרים עד עצם ימים אלו. מצולמת ומככבת בימי חג וחול בצילומי הצלם תומי.

שנת שרות בקריית שמונה בגרעין עודד, בצה"ל שרתת בתל נוף כמקפלת מצנחים. כומתה אדומה על הראש וכנפי צניחה על החזה כאות לקורס הצניחה שעברת באומץ כצ'ופר על מסירותך בתפקיד.

את בן-זוגך גיל שעני פגשת בטיול ומסע צעירים של התנועה הקיבוצית. הצטיירת בעיניו כהרפתקנית וכגזעית, כג'דעית. בספטמבר 1978 התחתנתם בחתונה משותפת עם אורה ויעלון.

ב- 1980 סיימת לימודי B.A בחקלאות בהצתיינות בפקולטה ברחובות.

לאחר שנת ניסיון בעין חרוד שבתם לצרעה. בכל אותם שנים היית חלק מצוות גידולי השדה בצרעה, אחראית בתחום הגנת הצומח ופיקוח מזיקים. אהבת את עבודתך מהשכם בבוקר עם זכוכית המגדלת לצווארך שזופה בג'יפ במרחבי השדות.

ב- 1981 נולדו התאומים הדס וארז. ב- 1984 נולדה רתם.

כאמא מסורה ודאגנית, מלמדת ומפנקת בחביתיות פנקייקים, אפיינית עוגות שמרים מעולה ובספציאליטה – מוס טונה ותות לאירועים. שמירה קפדנית על מזון ללא גלוטן לרתם

מתנדבת פעילה בעמותת הצליאק בישראל במשך שנים היית.

ב- 1993 משבר הזוגיות והפרדה היו קשים וכואבים.

דליה – כממלאת תפקידים בקהילה הצטיינת באחריות ובדייקנות, כסדרנית עבודה, כרכזת הרכב בצרעה, כחברת ועדות ומזכירות, כמנהלת חשבונות, בכנען סטודיו, בהנה״ח צרעה ובעבודות חוץ, כמזכירה במוסך, בהיכל התרבות האזורי ובמכבסה.וחלוקתם לחברים

הפרוייקט האחרון עליו ניצחת – הקמת מערכת כפתורי הרכב האישיים CAR LOCK וחלוקתם לחברים ולענפים.

בספטמבר 2001 – ביום נפילת 'התאומים' במנהטן ניו יורק – התוודעת לראשונה על התפרצות מחלת הסרטן. לחמת כנמרה ועם כל הטיפולים והקשיים החלמת והבראת וחזרת לפעילות.

לאחר שנים הופיע בשנית. כ- 15 שנה שנה נאבקת עם המחלה הארורה, ובמשך תקופה ארוכה עמדת בכוח ורצון עז ויכולת וניצחת. לפני שנה ושלושה חודשים שבה ותקפה והפעם לא יכולת לה עוד.

דליה, הקמת וטיפחת משפחה לתפארת. זכית לאושר עם נישואי הדס לאדם וארז לחופית וראית בדרכה המאושרת של רתם.

זכית לנחת כסבתא לאיה, לנוגה, אביגיל ונדב בן השבעה חודשים. אין גאה בנכדיך ממך בחצר. קשר מיוחד נרקם עם הבכורה, איה, שנפשה נקשרה בנפשך, ישנה אצל סבתא מגיל שנתיים וביליתן רבות ביחד. כאם וכסבתא עזרת ככל שיכולת שמרת על גבולות מעורבת אך לא מתערבת. כבת מסורה להוריך, לאמך. הראית דוגמא לכיבוד אב ואם. קשר יום יומי, ערבי שבת וחג יחד סביב שולחן אחד תמיד.

רותי, הדס, ארז, רתם, אפרת, אילון, מירב וגיל, לקחתם על עצמכם ועשיתם בטיפול בדליה ככל שניתן מתוך אמונה שלמה, מסירות ואהבה רבה עד הנשימה האחרונה.

המשפחה מודה לכל החברים שעזרו, תמכו וסייעו בימים הקשים. לנני ולצוות המרפאה, לעפרה בונדי ולצוות ברו"ש, לצוות הרפואי בהדסה עין- כרם ולקטי שליוו את אמא. תודה.

דליה – כדרכך באחריות, בחכמה, בקפדנות ואמונה,

נזכור אותך לעד,

יהי זכרך ברוך!

כתב וערך מפי המשפחה אריה איבלר

לצפיית חוברת הזכרון של דליה שעני