שביט שלומיק 1951-1990
שלומיק נולד וגדל בפתח תקווה. בתיכון שהה שנתיים כילד חוץ בגבעת חיים מאוחד ואחר כך שנתיים בפנימייה הימית בחיפה. התגייס ושירות בסיירת שקד ובצנחנים כחובש קרבי. בשירות הצבאי השתתף במבצע רדואן וזכה להכרה על אומץ ליבו בהצלת פצועים תחת אש. כשהשתחרר מהצבא רצה לעסוק בחינוך. הכרנו כשהיינו חלק מהצוות המקים של בית הספר היסודי הפתוח בירושלים ב 1972. כששאלתי אותו למה הוא רוצה להתחתן כל כך צעיר כשהוא רק בן 21.5 , הוא ענה, " בתוך מסגרת הנישואין אני אמצא את דרכי ונבנה ביחד את 'חלקת האלוהים הקטנה שלנו' ". מלחמת יום כפורים תפסה אותו במילואים בתל מחפי כשהסורים התניעו. הוא שרד את המלחמה בה שימש כחובש הקרבי היחיד של 300 חיילים. אחרי המלחמה הוא למד במדרשת שדה בוקר להיות מורה לגיל הרך ( גן- א-ב) באומרו "שיש הרבה יתומים מאב אחרי המלחמה וצריך גברים בחינוך שישמשו דמות לילדים". הוא עשה חייל בדימונה בבית הספר עם חטיבת גן- א-ב משולב. בהמשך, כמועמד לחבירות בקבוץ נתיב הל"ה עבד שנה במערכת החינוכית המקומית אך לאחר שהמערכת השמרנית לא ידעה איך להכיל גבר מורה עם השקפות חדשניות עזב את החינוך והפך לאיש חקלאות ומרכז המטעים.
שלומיק היה פטריוט ומאוד אהב את הארץ ואת האדמה. הוא היה אדם חרוץ, חבר מסור, ומתגייס למשימות הקהילה. הוא גם היה בעל חשיבה מקורית וחזון. כשלמד בסמינר המורים במדרשת שדה בוקר התעמק בצורך של ילדים לשחק במרחבים פתוחים ולעסוק בהפעלת הדמיון במתקני משחק. יחד עם חבר אדריכל וגיוס כספים הוא בנה מגרש משחקים "עתידני" המבוסס על עיקרון המודולריות: הורים וילדים יכלו לבוא ובפעולה משותפת לשנות את המבנה לפי דמיונם. כמרכז המטעים היה לו חזון של חקלאות עתידנית והיום רואים בשטח כמה שיטות שחזה אותם.
שלומיק אהב את האדמה. עם שחר הוא היה קם בשקיקה למטעים ועשה את הכול כדי שיצליחו. אם היה חמסין של 40 מעלות או יותר היה רץ להשקות את המטע שלא ימות מחום ואם היה חשש לקרה שוב היה יוצא להשקות בכל שעות היום והלילה. הוא היה פעיל במועצת מגדלי אבוקדו האזורית וזכה להערכה רבה.שלומיק היה איש משפחה, אב לנגה, רון, רויטל ואורי. אהב מוסיקת קאנטרי וגלישת רוח כשהספורט עוד היה בחיתוליו. בפורים היה יד ימינו של
מושלה המופקד על המוסיקה.
שלומי הנמרץ והחרוץ ששרד מלחמות הוכרע במלחמה הפרטית שלו בגיל 39 אחרי שנתיים וחצי של מאבק במחלת הסרטן. הוא היה מלא הכרת תודה לקהילה שאפשרה לו טיפול ברמה גבוהה ושזכה להרבה אכפתיות מהרבה חברים בקהילה. בשנים האלה היה צופה מחלון ביתו על הגבעה שם נמצאת בית הקברות של הקיבוץ ואומר ששם הוא ינוח. ואכן הוא קבור במקום הצופה על השדות ומטעים שכה אהב.
שיר שנכתב על ידי ריי סקדרו לשלושים של שלומיק והושר בפונדק על ידי ג'ודי ולין:
The Orchard
To see them now you’d never know
The sorry state they’d been
More brown than green leaves in the boughs
And branches falling in
One man took time to tend the ground
With love and heart and hand
Determined in the work he’d found
.To see the orchard stand
And the rings grow round the heartwood
And the branches touch the sky
And every spring the blossoms bring
A tear to my eye
Working rings around the orchard
And never knowing why
The sweetest fruit falls early
.And the best of men must die
Silent now the orchard stands
The harvest come and gone
The tired hands will rest themselves
Before more work is done
The workers come and then they go
The seasons pass on by
And the trees outlive the farmers
.The orchard shall not die
The tree of life shall ever grow
Its leaves warmed by the light
Of love that comes down from the sky
And keeps us from the night
Our roots strike deep into the ground
As we grow straight and tall
May the fruit we bear be harvested
And shared by one and all
