קוריצקי רותי

קוריצקי רותי 1929-2021

(20/09/2021 – 08/02/1929)

מה אנוש ותדעהו
בן אדם ותחשיבהו.
אדם להבל דמה
ימיו כצל עובר,
בבוקר יציץ וחלף
לערב ימולל ויבש.
כי לא במותו יקח הכל
לא ירד אחריו כבודו.

כבודה רותי
סבתא רותי

רותי הרעיה האהובה למונטי קוריצקי ז"ל.

האם המסורה לדליה ז"ל, לאפרת, לאיילון ולמירב .

החמה המקבלת ל: לי, לגיל ולגיורא.

הסבתא המאושרת ל: הילי, הדס, ארז, צביה, רותם, דנה, ליאת וניב.

הסבתא רבתא הגאה ל: איה, נוגה, אביגיל, נבו, נדב, מאיה, זיו, נועה, לילה, טליה, טרוי, איתן, סקרלט ואיילה.

רותי בת צבי ודינה מימון וסרמן, מביאים אנו אותך למנוחת עולמים כאן בהר צרעה – ההר עליו את וחברייך הקימותם, יישוב משלט על דרך הגבורה לירושלים במהלך מלחמת השחרור. צרעה – הבית, החברים, המשק, הקהילה שהיית שותפה פעילה בהקמתו, עיצובו והטבעת את חותמך בו.

נולדת בשמונה בפברואר 1929, כ"ח שבט תרפ"ט בריגה שבלטביה.

הורייך – ציונים פעילים, מורים לעברית בביה"ס העברי ממלכתי בעיר.

ב- 1935 עלו הורייך לארץ ישראל, לירושלים – את בגיל שש ואחיך ארנון בגיל שנה.

אביך עסק בקצרנות במוסדות הלאומיים ואף שימש מספר שנים מזכירו של דויד בן גוריון.

אמך הייתה פסיכולוגית ועקרת בית.

רותי, למדת בבית חינוך לילדי עובדים ובהמשך בגימנסיה העברית. היית פעילה בתנועת הנוער "התנועה המאוחדת" בירושלים.

לאחר שהצטרפת לפלמ"ח, יצאת להכשרה בכפר בלום. במלחמת העצמאות שימשת כקשרית.

ב- 7/12/1948 השתתפת עם בני ובנות ההכשרה ביום העליה על הקרקע של קיבוץ צרעה ואת חתומה על מגילת היסוד.

כעבור שנה וחצי החל המעבר לנקודת ההתיישבות החדשה – נקודת הקבע היום, על צלע הגבעה, מול עמק שורק.

ב- 1950 פגשת את אהבת חייך – מונטי, חבר בגרעין ההכשרה מדרום אפריקה שהגיע לצרעה. בתחילת 1951 התחתנתם ברוב שמחה בקייפטאון. לאחר מספר חודשים, שבתם לקיבוץ. נולדו לכם ארבעה ילדים דליה, אפרת, אילון ומירב.

משפחה קיבוצית מאושרת, עם חוויות הבית הצפוף, טיולים בהר ובסביבה, נופשים בבת ים. הילדים גדלים ואתם מתפנים לעצמכם לטיולי משפחה בחו"ל ובארץ.

ב- 2011 התאלמנת עם פטירתו של מונטי.

ב- 2015 שכלת את בתך דליה ז"ל לאחר שנות מחלה וסבל בהן סעדת אותה עד יומה האחרון.

רותי, קיבלת על עצמך תפקידים ועבודות ככל שנדרשת: אקונומית, מטפלת ורוב שנותייך בהנהלת החשבונות. שנים התמחית בחוקי הביטוח הלאומי בטיפול במיצוי זכויות החברים מול המוסד הציבורי הלאומי הגדול וסבך חוקיו.

רותי, מילאת שנים רבות תפקידים ציבוריים. בועדת חינוך היית שותפה להובלת ההחלטה למעבר ללינה משפחתית, בועדת בריאות ובועדת חברים היית אשת סוד של חברים וחברות רבים שביקשו עצתך. אופיינת בשקט, יושרה ובדיסקרטיות. אנשים מצאו אצלך אוזן קשבת. בדרכך המיוחדת ובחוכמתך ידעת למתן, למקד ולנסות לתת מענה ופתרון תוך שכנוע הגורמים המטפלים. שימשת מספר קדנציות כחברת מזכירות, בועדת תקציבים, ובשנים האחרונות – בצוות לקביעת וותק החברים.

רותי, אישה מצניעת לכת, לוחמת צדק. הבעת את דעתך באסיפות בבהירות ועמדת על דעתך בשמירה על ההחלטות החברתיות במשק ובשמירה על זכויות החברים.

לפני שנתיים וחצי סיימת את עבודתך ופרשת לגמלאות. הרבית לשמוע הרצאות. בכל הרצאה הקשבת ורשמת נקודות. בתקופת הקורונה האזנת וצפית בזום ללמוד ולהעשיר את עולמך.

רותי, חיית חיים מלאים. הקמת קיבוץ, זכית לגדל משפחה לתפארת.

רווית נחת משמונת נכדייך וארבעה עשר נינייך שהסבו לך אושר עד יומך האחרון.

אשת חייל, חברה אהובה, תורמת וקשובה.

בגיל 19 הגעת לצרעה ובגיל 92 וחצי אנו נפרדים ממך. סיפור חייך הוא סיפור צרעה.

נוחי בשלום. היי זכרך ברוך.

(כתב וערך אריה איבלר, נקרא בלוויה ע"י עמרי מימון)