שצברג גילה
1944-2018
הספד לגילה
מביאים אנו למנוחת עולמים את חברתנו גילה.
אשתו היקרה של אהוד (צומי) שצברג, יזכה לחיים טובים, אלמנתו של מיקי לדרמן ז"ל, חלל מלחמת יום הכיפורים.
אמא מסורה לרז, ערן ואסף, חמה לריקי, נגה והדס.
סבתא מאושרת לנועם, אוֹרי, גלעד, רוני, עמליה, וזוהר – הנכד הצעיר בן השבועיים שאותו לא הכרת.
אחות צעירה לשולמית, שאיבדה את יקירה אריה אלמוג לפני שבועיים. גיסה לצביקה וראובנה.
גילה, בת בן-ציון ומאשה, נולדה ב-29.1.1944 בגבעתיים.
גדלת, למדת והתחנכת בשכונת בורוכוב. הצטרפת לתנועת "הנוער העובד והלומד". לאחר שירות בנח"ל ובמשק ההכשרה ניר-עם (שם אומצת ע"י מתי ושרינה ברקאי, שבאו שנים אחר כך לצרעה בעקבות בתם) הגעת ב-1962 להגשמה בצרעה עם גרעין מיט"ב. מיקי, חבר נעוריך, סיים את שנת הי'ג ב"אורט טכניקום" והצטרף שנה מאוחר יותר. עם הגעתכם לצרעה השתלבת בעבודת הכרם עם מימוש וצוות המטע.
התחתנתם ב-1965 בחתונת גרעין שמחה ויצאת ללימודי תואר ראשון בביולוגיה, שבסיומם הצטרפת כמורה לביולוגיה לצוות ההוראה בביה"ס התיכון הקיבוצי "הרי יהודה" בקרית ענבים.
בנובמבר 1964 המש/פחה התרחבה כשרז נולד במזל טוב. בדצמבר 1970 הצטרף בשמחה ערן לחגיגה המשפחתית. ואת – אמיצה – עם שני זאטוטים בבית, כשמיקי יוצא לארבע שנים של לימודי הנדסה באוניברסיטת באר שבע. בשנה הרביעית עברת עם הילדים לעומר, כדי להיות עם מיקי בשנת הבחינות האחרונה ולימדת בתיכון בבאר שבע.
מיקי מסיים בהצלחה את הלימודים ונקרא למילואים שנדחו מספר פעמים. הוא מתגייס בחגי תשרי של 1973, ונשלח לתעלה עם החטיבה הירושלמית. כשפורצת מלחמת יום הכיפורים מיקי נמצא בתעוז 'אורקל'. הוא נחשב כנעדר במשך חצי שנה, עד שמתברר כי ב-7.10 מספר חיילים מילטו עצמם מהמוצב ונסוגו, אך עלו על מארב שבו מצא מיקי את מותו.
ואת, גילה, אלמנה. רצונך העז לחיות ולפרוץ מביא למאבק כדי להגשים את עצמך ולצאת ללימודי רפואה – מול המשק ומול הפקולטה לרפואה כדי שיכירו בתואר בביולוגיה ותקבלי פטור משנת לימודים. את מצליחה בכך ויוצאת לשש שנות לימוד אינטנסיביות בירושלים. את מקדמת את עצמך ואת משפחתך בתמיכה ובסיוע של החברים במשק והשכנים הנאמנים שלך. עם ה'רנו' הצהובה שלך את יורדת לסטאז' בביה"ח "סורוקה" בבאר שבע ובינואר 1984 קיבלת את ההסמכה כמומחית לרפואת ילדים.
עבדת בקליניקה בבית שמש, ובבית החולים "ביקור חולים" בירושלים ובבית בצרעה בכל שעה שהתבקשת. כל מטופליך אהבו אותך והעריכו מאד את המקצועיות, האנושיות והחום איתם טיפלת בהם. בנוסף, הצטרפת לצוות המרצים בביה"ס לרפואה ב"הדסה עין כרם", כדי להכשיר דור חדש של רופאים.
בתקופת ההתמחות בבאר שבע התקרבו היחסים בינך לבין צומי שלמד שם באוניברסיטה. אהבתכם הגיעה לשיאה בחתונתכם ב-1980. חזרתם למשק ויצאתם לטיול זוגי של חודש בארצות אירופה וסקנדינביה.
ב-1982 נולד בנכם המשותף אסף.
ב-1987 יצא צומי לשליחות בניו-יורק ואת איתו. זו הייתה המקפצה שלך להתקדמות מקצועית, כשהצטרפת לצוות הרפואי של ביה"ח "אלברט איינשטיין" להתמחות במחלות זיהומיות. הנושא גרם לך עניין רב – השלמת מחקר רפואי, השתתפת במחקרים נוספים, יצאת עם משלחת סיוע לאתיופיה, השתתפת בכנסים רפואיים ופרסמת מאמרים ומצגות. בפברואר 2003 הוסמכת כמומחית למחלות זיהומיות והיית ברמה העליונה בתחום בארץ ובעולם.
ב-2003, יומיים לאחר חג השבועות, חשת ברע בביתך. עברת אירוע לבבי שהותיר אותך פגועת ראש במשך 14 וחצי השנים הבאות. באחת נעצרו חייך ונגדעה קריירה מזהירה. ההלם היה גדול והשפיע על כולנו. צומי יקירך הפסיק כל עיסוק והתמסר כל כולו לטפל, לסייע לך שנים רבות, כל עוד כוחותיו עמדו לו.
בני משפחתך וילדיך אומרים שאת הנתינה האינסופית שלך וההתמסרות לטיפול בחולים ובבני משפחתם עשית עם לב רחב וגדול כל כך, עד שליבך הפיזי, הקטן – לא עמד בכך.
גילה – בשלוש תקופות חייך זכית לאור, שמחה, אושר ונחת מבניך, כלותיך וששת נכדיך, כמו גם מבניו, כלותיו ושנים עשר נכדיו של צומי. זכית להיות מוקפת בחבריך וחברותיך ובני זוגם.
היית לוחמת אמיצה, שנאבקה לחיות את החיים ולהגשימם ולהחיות את הסובבים אותך באושר.
הצלחת – ובגדול! כך נזכור אותך לעד.
יהי זכרך ברוך.
אריה איבלר,
ה' תשרי תשע"ו 18/09/2011
